<h1>הפרדס לרש"י הלכ' נדה</h1>
<h2>דף ח.</h2>
ולסוף אותן ז' [הימים היו] נכנסין י"א, יום שהן בין נדה לנדה. ומה היא באותן הימים, אם ראתה יום [אחד] ופוסקת לערב, שומרת יום, כנגד יום, יום טהור כנגד יום טמא. וטובלת לערב[ו] (יום של שני) [של יום שני] ומשמשת. וכן אם ראתה שני ימים רצופין שומרת יום הג' כנגדן וטובלת. וכן היתה עושה שומרת יום כנגד יום או יום כנגד ב' ע[ד] ס[וף] י"א יום. ומכאן ואילך אם היתה רואה מתחילין ימי נידותיה [לבא]. ונוהגת [בעצמה] (מ)דין שאר נדה. משהיתה (יוצהא) [יוצאה] מן י"א יום. ואותן הימים מקרא והלכה למשה [מסיני] הן, (בסוף מס' נדה). ואם היתה רואה ג' ימים רצופין באותן י"א יום בין בתחילה, בין באמצע בין בסוף, זו היא זבה גמורה ותשב עליהן ז' נקיים [דבר תורה, מיום שפסקת לראות. וכשהיתה מונה שבעה נקיים] (הם) [אם] ראתה באמצע הז' או בסופם סותרת כל [מה] שלפני[ה]ם ומתחלת לימנות מכאן ואילך ז' נקיים. וכן כל ימיה, אם לא הספיקה למנות ימי נקיותה. אבל פסקה מתחילין ימי נידותה לבוא ונוהגת בעצמה כאשה בנידתה כמו שמפורש למעלה, וחומר בנידה שאפילו בראייה [אחת] טמאה כל ז', מה שאין כן בזבה, שאינה אלא שומרת יום כנגד יום. וחומר בזבה, שכשרואה ג' ימי[ם] רצופין צריכה ז' נקיים [רצופין], מה שאין כן בנדה. שאפילו רואה כל שבעה ופוסקת אותו יום ז' טובלת לערב ומשמשת. ועתה פירשתי י"א יום שבין נדה לנדה וימי הזיבה כדין התורה.
